משפחה: בזמן הפנוי המשפחה בעדיפות מוחלטת. ים ובריכה בקיץ, טיולים בארץ. עדי אשתי, יהונתן ורוני הם הדבר הכי חשוב לי בחיים. הרבה יותר מהפוליטיקה.

טלוויזיה: חדשות ותוכניות הסאטירה על החדשות, בעיקר “ארץ נהדרת”. סדרות מקור כמו “הבורר” ו”סרוגים”. “בית הקלפים” – אין איש פוליטי שיכול להחמיץ את הדרמות שמייצרת וושינגטון.

מוסיקה: בעיקר ישראלית, מכל הזמנים: נעמי שמר, בועז שרעבי, הלהקות הצבאיות, אריק אינשטיין, קורין אלאל ועידן רייכל.  לועזית-אייטיז, איך לא? יש לי בבית אוסף של כמעט אלף תקליטים ישנים. האהובים ביותר הם “עשה זאת בגדול” של “וואם!”, “היא כל כך מיוחדת” של סינדי לאופר ו”עץ יהושע” של יו.2

רדיו: בעבר ערכתי מוסיקה ברשת גימל. החלום הגדול שלי היה להגיש בה תוכנית בסגנון “חדש, חדיש ומחודש”. אחרי הצבא, כבר פניתי לפוליטיקה והחלום נגוז. בינתיים.

ספרים: בעיקר ביוגרפיות של מנהיגים. “בגין בשלטון” של אריה נאור, “סיכומו של דבר” של יצחק שמיר, “חיי” של גולדה מאיר. אחד הספרים המרתקים שנמצא בספרייה שלי, “תמוז בלהבות”, סיפור הפצצת הכור העיראקי שכתב שלמה נקדימון.

סרטים: “השוטר אזולאי”, “גבעת חלפון אינה עונה”, “איים אבודים”,  “הלהקה”, “מציצים”, “אשת הברזל”, “המטרה – הבית הלבן”.

ספורט: בעבר שחיתי המון, כמעט 2 קילומטר ביום. בזמן האחרון הרבה הרבה פחות.

בעלי חיים: כלבים. ומעל כולם: ג’וניור הגולדן רטריבר היפהפה והחמוד שהיה איתנו 11 שנים. נפרדנו מג’וניור בכאב גדול ואמיתי באביב 2013.

חופשה בארץ: אילת, בכל תחילת קיץ עם כל המשפחה, סביב תאריך יום ההולדת שלי. בצפון: צימר בגליל העליון

חו”ל: הטיול לקניה בשנת 2000. חוויה מפעימה במרחבים של הסוואנות והספארי. חזרתי לארץ הישר למהומות אוקטובר שבישרו את תחילתה של האינתיפאדה השנייה.

גימנסיה הרצליה: התיכון שבו למדתי ברחוב ז’בוטינסקי בתל אביב, אלא מה. באתי פחות ללימודים ויותר לחבר’ה ואם היה אפשר לחזור במנהרת זמן, הייתי בוחר כנראה, לחזור לכיתה י”ב…